רוב משחקי הדפדפנים מיועדים לשחקן אחד, או כוללים מצב של שחקן יחיד. יוצאי דופן הם משחקים מרובי משתתפים. משחקי שחקן יחיד הם יחסית חדשים בהשוואה לחלק מטכנולוגיות הגיימינג העתיקות.
סביר להניח שהגרסאות הראשונות המתועדות של משחקי שחקן יחיד הגיעו ממשחקי קלפים, כמו למשל משחק פסיאנס, הידוע גם בתור סוליטר.
העדות הכתובה המוקדמת ביותר לגבי משחק הסוליטר הגיעה באמצע המאה ה18, אך רק בסוף המאה ה20 משחקי וידאו לשחקן יחיד הופיעו. כמה ממשחקי הקונסולות המוקדמים דרשו 2 שחקנים, כמו למשל משחק פונג המפורסם.
עם זאת, משחקי קונסולות מאוחרים יותר עזרו לסלול את הדרך למשחקי שחקן יחיד מבוססי עלילה. באותו הזמן, הרנסאנס של משחקי וידאו לשחקן יחיד באינטרנט גדל.
מחשבים אישיים והאינטרנט איפשרו את יצירתם של יותר ממאה אלף משחקים ב30 השנים הראשונות מאז שצבר האינטרנט פופולריות. רוב משחקי הדפדפן הם לשחקן יחיד בגוף ראשון, ורוב המשחקים הדומים לPong בימים אלו כוללים מחשב שמשחק בתפקיד היריב של השחקן.
